תְּחִינָה | מרסלה לונדון

שֶׁיִּקְרֶה הַיּוֹם

דָבָר בִּלְתִּי צָפוּי.

אוּלַי יִפְרְחוּ הָעֶצִים בֶּחָצֵר

וְיִתְמַלְּאוּ בִּפְרָחִים אֲדֻמִּים,

בַּשְׂרָנִיִּים, מְתוּקִים.

כְּבָר שְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר.

שֶׁיִּהְיֶה הַיּוֹם יוֹם מְיֻחָד

שֶׁיִּצַלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן,

וּמִצִּדּוֹ הָאָחֵר יִשָּׁמַע

קוֹל מֻכָּר וְאוֹהֵב.

מתוך: בראשית היה געגוע, הוצאת שופרא