בוקר שבת על שפת הים | רפי וייכרט

אַתְּ מֻקֶּפֶת בָּהֶם, בִּילָדִים שֶׁאֵינָם שֶׁלָּךְ,

אֲבָל גַּם אִם יִהְיוּ שָׁם עוֹד מֵאָה

תָּמִיד תְּזַהִי אֶת קוֹלוֹ כְּשֶׁיִּקְרָא לָךְ.

הַקֶּסֶם הַזֶּה שֶׁקָּרוּי אַהֲבָה,

כְּשֶׁקּוֹל אֶחָד מִתּוֹךְ רְבָבָה

כּוֹבֵשׁ אֶת תְּעָלוֹת הַשֵּׁמַע

וּמִשָּׁם פּוֹלֵשׁ לַלֵּב.

אוּלַי יִזְדַּקֵּק לָךְ בַּשָּׁעָה הַקְּרוֹבָה

וְאוּלַי יִבְחַר בְּהִבָּדְלוֹת קַלָּה.

בֵּינְתַיִם הִסְתַּכְּלִי בַּיָּם.

הוּא קָדַם לָנוּ עִדָּן וְעִדָּנִים

וּשְׁאוֹן גַּלָּיו יִשְׁמַע גַּם אַחֲרֵינוּ

בְּאוֹתָהּ הֶמְיָה כְּחֻלָּה-מְלוּחָה.

אֲנַחְנוּ אוֹרְחִים זְמַנִּיִּים עַל הַחוֹף הַזֶּה,

שֶׁרַק שְׁמוֹתָיו מִשְׁתַּנִּים עִם הַשָּׁנִים,

וּמִכָּאן שַׁאֲגַת הַשִּׂמְחָה.

מתוך: רפי וייכרט, אורפיאוס-בחינת סיום, הוצאת קשב לשירה, 2025