שיר ערש | רפי וייכרט
כְּשֶׁמַּחְשִׁיךְ נִדְלֶקֶת בְּחַדְרֵךְ
מְנוֹרָה בִּדְמוּת שֶׁמֶשׁ, קַרְנֶיהָ
הַצְּהֻבּוֹת זוֹחֲלוֹת בְּתִקְרַת הַבֵּז'.
מִסָּבִיב, עַל הַקִּירוֹת, מַדְבֵּקוֹת:
פּוּ הַדֹּב, טִיגֶר הַנָּמֵר, אִיּוֹר הַחֲמוֹר.
בְּשָׁקְעֵךְ לְתוֹךְ שֵׁנָה פָּנַיִךְ רְגוּעִים.
פְּרָחִים וּדְבוֹרִים מַקִּיפִים לָךְ
בְּמָחוֹל חַד-מֵמַד.
יֵשׁ רְגָעִים שֶׁרוֹצִים לִלְעֹס לָעַד
וְזֶה אַחַד הָרְגָעִים.
מתוך: רפי וייכרט, שירים לדר, הוצאת קשב לשירה, 2009
header.all-comments