המשוררת הדגולה ויסלבה שימבורסקה (פרס נובל 1996) נמנתה במשך שנים רבות עם חברי מערכת השבועון 'חיים ספרותיים' שראה אור בקרקוב, בפולין הקומוניסטית.
היא ערכה בו את המדור "דואר ספרותי", ובו תשובות לקוראים אמיתיים וגם בדויים, מרביתם חובבים נטולי כל כישרון, שביקשו לפרסם את יצירותיהם בכתב-העת.
בשפה שנונה, מלאת הומור, משיבה שימבורסקה לקהל הכותבים העושים את צעדיהם הראשונים בעולם הספרות, להלן מכתב מתוך הספר:
ה. י. רוֹזְ'ניצָה
לעיתים קרובות קורה שעורכי ה"דואר" מקבלים מכתבי איום.
מכתבים אלה נשמעים פחות או יותר כך: אני מבקש לומר לי אם הטקסטים שלי שווים משהו, כי אם לא – אגמור עם זה מייד, אקרע, אזרוק, אפרד ממחשבות התהילה, ליבי יישבר, אפקפק בערכי, אתמוטט, אתחיל לשתות, לא אמצא עוד טעם בחיי, וכו' וכו'. או-אז העורך לא יודע מה לעשות. משום שכל מה שיש באפשרותו לכתוב – הכול נעשה מאיים.
יכתוב שהשירים או הפרוזה רעים – והטרגדיה הגדולה מוכנה ומזומנת.
יכתוב שהם טובים – והמחבר ייתקף טירוף בשל כישוריו (והיו דברים מעולם).
אחדים דורשים תשובה מיידית, כי דברים נוראים עלולים לקרות.
אפילו לחשוב קצת הם לא נותנים.
תירגם : רפי וייכרט מתוך הספר "דואר ספרותי", הוצאת חרגול
