שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה | יצחק גווילי

וַאֲנִי תּוֹהֶה,

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

אִם לְהַנִּיחַ אֶת תְּפִלּוֹתַי

בְּפֶתַח הַשַּׁעַר שֶׁלְּךָ, וְלָלֶכֶת,

אוֹ שֶׁמָּא,

עָלַי לְחַכּוֹת.

הַאִם בֶּאֱמֶת כָּל דָּבָר מֻנָּח

בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם בּוֹ הוּא אָמוּר לִהְיוֹת.