נקודת תצפית | מאיה ויינברג
נִדְמֶה שֶׁהַיָּמִים מִתְפַּזְּרִים
כְּמוֹ עֲדָשִׁים מִשַּׂקִּית שֶׁנִּקְרְעָה.
הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת כְּמוֹ לַהַק יוֹנִים
מִּתְרוֹמֵם בְּאִבְחָה
אוֹתָהּ הַבֶּהָלָה.
בַּסּוֹף אַתְּ אֹסֶף שֶׁל נְסִבּוֹת
וְלִפְעָמִים שׁוּרָה שֶׁהוּצְאַה מְהֶקְשֵרַה.
אֵינֵךְ יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת זֹאת אַחֶרֶת,
עַל הַכֹּל הָיִית חוֹזֶרֶת
חוֹזֶרֶת וּמְשַׁנָּה.
מתוך הספר: "שטחים פתוחים", הוצאת ספרי עתון77, 2015

תגובות