top of page

נקודת תצפית | מאיה ויינברג



נִדְמֶה שֶׁהַיָּמִים מִתְפַּזְּרִים

כְּמוֹ עֲדָשִׁים מִשַּׂקִּית שֶׁנִּקְרְעָה.

הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת כְּמוֹ לַהַק יוֹנִים

מִּתְרוֹמֵם בְּאִבְחָה

אוֹתָהּ הַבֶּהָלָה.

בַּסּוֹף אַתְּ אֹסֶף שֶׁל נְסִבּוֹת

וְלִפְעָמִים שׁוּרָה שֶׁהוּצְאַה מְהֶקְשֵרַה.

אֵינֵךְ יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת זֹאת אַחֶרֶת,

עַל הַכֹּל הָיִית חוֹזֶרֶת

חוֹזֶרֶת וּמְשַׁנָּה.




מתוך הספר: "שטחים פתוחים", הוצאת ספרי עתון77, 2015

 
 
 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
עצה | צופיה הרבנד

אוּלַי בִּמְקוֹם לִדְגֹּר עַל הַכְּאֵב, תִּדְגְּרִי עַל הַשִּׂמְחָה? אוּלַי בִּמְקוֹם לִדְבֹּק בְּבֹץ שֶׁל אֵין מוֹצָא, בִּמְקוֹם לְהִתְמַקֵּד בַּסְּדָקִים, תַּפְנִי מַבָּט לַצָּהֹב הַבּוֹקֵעַ, לנוֹצָ

 
 
 
נימוק | צ'סלב מילוש

מפולנית: דוד וינפלד הַמַּאֲרִיךְ יָמִים מְהַרְהֵר עַל עִתִּים, עוֹנוֹת, שֶׁהֵם כֹּה מְרֻבִּים וְשׁוֹנִים בְּכָל פַּעַם. הוּא מְנַסֶּה לְנַחֵשׁ מִי הוּא הָיָה בְּאֵיזֶשֶׁהוּ חֹדֶשׁ וְשָׁנָה, כֵּיצַד הִ

 
 
 
אם | טוביה ריבנר

אִם תְּתָאֵר לְעַצְמְךָ לֹא לִהְיוֹת קַיָּם (אַתָּה מְסֻגָּל? וּבְעֶצֶם, לְשֵׁם מָה?), לֹא לְהַרְגִּישׁ נִרְדָּף, לֹא לְפַחֵד, לֹא לִהְיוֹת גַּלְמוּד, לֹא לָחוּשׁ קִנְאָה, זִכָּרוֹן לֹא לִקְשֹׁר בִּכְ

 
 
 

תגובות


bottom of page