כ"ט בנובמבר |עדי עסיס

בְּכ"ט בְּנוֹבֶמְבֶּר אֶלֶף תְּשַׁע

מֵאוֹת אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ

אוֹ שֶׁבַע

בִּעְבְּעוּ מַיִם בַּקֻּמְקוּם.

מֵהָרַדְיוֹ שֶׁל הַשְּׁכֵנִים בָּקַע קוֹלוֹ

הַמּוֹנוֹטוֹנִי שֶׁל קַרְיָן

מַקְרִיא אָלֶפְבֵּיתִית, בְּקֶצֶב אִטִּי,

אֶת שְׁמוֹת הַמְּדִינוֹת

וְאֶת אֹפֶן הַצְבָּעָתָן בְּעִנְיָן

כָּלְשֶׁהוּ.

אֶצְלִי הַתְּרִיסִים מוּגָפִים,

מִתְנַדְנֵד בְּכִסֵּא נַדְנֵדָה.

מוּל הַקִּיר –

חַיָּלִים צוֹעֲדִים, מַגָּפַיִם

רוֹקְעִים לִי בָּרֹאשׁ.

כְּשֶׁהִתְבָּרְרָה תּוֹצְאַת הַהַצְבָּעָה

פָּרְצוּ שְׁכֵנַי בְּשַׁאֲגוֹת שִׂמְחָה.

מֵרֹב בֶּהָלָה, בִּמְקוֹם בִּיסְקְוִיט

טָבַלְתִּי אֶצְבְּעוֹתַי בַּתֵּה הָרוֹתֵחַ.

מתוך: עדי עסיס, הנשק החם, הליקון 2009