השיר הזה | נועה לארה מאיר

וְהַשֶּׁקֶט – שָׁקֵט

וְהַיָּמִים – חוֹלְפִים

וּבַבְּקָרִים – קָשֶׁה לָקוּם.

אֲנִי – נוֹשֶׁמֶת

וְהָאֲנָשִׁים – חַיִּים,

וְהַחֶסֶר –

בְּכָל מָקוֹם. בַּבַּיִת וּבַטֵּלֵפוֹן ובַּמְּכוֹנִית וּבַשָּׁמַיִם,

וּמִדַּקָּה לְדַקָּה יַלְדוּתִי מְתוּקָה יוֹתֵר, נוֹזֶלֶת מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתַי

דְּבִיקָה כְּמוֹ קַרְטִיב דֻּבְדְּבָן,

וְהַקַּיִץ הַזֶּה. וְהַחֹם. וְהַשְּׁאֵלוֹת

תּוֹקְפוֹת אוֹתִי כִּנְחִילֵי דְּבוֹרִים –

מָה יִהְיֶה עַכְשָׁו וּמָה אֶעֱשֶׂה מָחָר וּמָתַי כְּבָר אֶמְצָא אוֹתוֹ

וּמֵאֵיפֹה הוּא יַגִּיעַ וּמָה עִם שִׂיחַת הַטֵּלֵפוֹן שֶׁאֲנִי דּוֹחָה כְּבָר

שָׁבוּעוֹת, וְתַו הַחֲנָיָה שֶׁעֲדַיִן לֹא קִבַּלְתִּי, וּמָתַי אֶקַּח אֶת מְכוֹנַת

הַתְּפִירָה לְתִקּוּן, כְּבָר שְׁנָתַיִם שֶׁהַחוּט בַּסְּלִיל הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהּ

מִסְתַּבֵּךְ בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, וּמָה אִם הַדְּבָרִים יִשָּׁאֲרוּ תָּמִיד כָּכָה -

וְהַנֶּחָמוֹת - מִתְלַקְּטוֹת;

כְּמוֹ הַיּוֹם, כְּשֶׁקִּלַּפְתִּי תַּפּוּחַ אֲדָמָה

עַד לְגָּוֶן הֲכִי זָהֹב וְטָהוֹר שֶׁלּוֹ.

וּבָרוּחַ הַקְּרִירָה שֶׁל חָמֵשׁ אַחַר הַצָּהֳרַיִם. וְיָפוֹ.

בָּתֵּי קָפֶה, שִׂיחוֹת אֲרֻכּוֹת עִם חֲבֵרוֹת,

הָאֲחָיוֹת שֶׁלִּי,

וְאוּלַי אֲפִלּוּ,

הַשִּׁיר הַזֶּה.

מתוך ספרה: את כנראה נמצאת כאן, הוצאת לוקוס, 2022, עמוד 50