top of page

היסטוריה | אווה ליפסקה

29 באוק׳
זמן קריאה 1 דקות


כֵּיצַד לְהִכָּנֵס לַהִיסְטוֹרְיָה, גְּבֶרֶת שׁוּבֶּרְט הַיְקָרָה?

בִּסְעָרָה, כְּמוֹ עָרִיצִים? בְּהִסּוּס, כְּמוֹ מְשׁוֹרְרִים?

לִמְחֹא לָהּ כַּפַּיִם כְּשֶׁהִיא נוֹתֶנֶת הַדְרָן

לְבַקָּשַׁת הַקָּהָל? אֵיזֶה קָהָל? לִשְׁתֹּק,

כְּשֶׁהִיא שׁוֹלַחַת אֶת מְרַגְּלֶיהָ מִקְרֶה וְגוֹרָל?

הַאִם אֶפְשָׁר לָצֵאת מִמֶּנָּה? שְׂרֵפָה בַּעֲלַת נִסָּיוֹן

שֶׁמְּכַלָּה כָּל הִגָּיוֹן.


מפולנית: רפי וייכרט



השיר לקוח מחטיבת שירים בדמות מכתבים

שמַפנה גבר בשם שְׁמֶטֶרְלִינְג לגברת שוברט,

מתוך ספרה של אווה ליפסקה: "גברת שוברט היקרה...", הוצאת קשב לשירה

 
 
 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
הזמן שחולף | סאלח דיאב

אֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד לִנְהֹג אֶל מוּל הֶעָנָן הָעוֹבֵר מֵעָלַי. לֹא יוֹדֵעַ מַה לּוֹמַר לַגֶּשֶׁם שֶׁהִרְטִיב אוֹתִי פִּתְאֹם הַבֹּקֶר. מֵהַמִּרְפֶּסֶת אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בָּעוֹבְרִים וְשָׁבִים, מַפְ

 
 
 
הדרך שלא נבחרה | רוברט פרוסט

שְׁתֵּי דְּרָכִים נִפְרְדוּ בְּחֹרֶשׁ צָהֹב, וּמֵצֵר שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל בַּד-בְּבַד לַעֲבֹר בִּשְׁתֵּיהֶן עָמַדְתִּי בְּלִי סוֹף וְנִסִּיתִי אַחַר הָאַחַת לַעֲקֹב עַד שֶׁקָּצֶהָ פָּנָה וְאָבַד; וְאָז

 
 
 
עמל | אומברטו סאבא

פַּעַם קַלִּים הָיוּ חַיַּי. הָאֲדָמָה הֶעֱנִיקָה לִי פְּרָחִים וּפְרִי בְּשֶׁפַע. עַכְשָׁו קַרְקַע נֻקְשָׁה וַחֲרֵבָה אֲנִי עוֹדֵר. לַהַב הָאֵת מַכֶּה בָּאֲבָנִים, בִּסְבַךְ שָׁרָשִׁים. עָלַי לַחְפֹּ

 
 
 

תגובות


bottom of page