בשערי בית הספר | אלי אליהו

עוֹד מְעַט גַּם עַל גַּבֵּךְ יוּטַל יַלְקוּט הַכְּזָבִים

הַכְּבֵדִים (אִישׁ לֹא חַס עַל כִּתְפֵי הַיְּלָדִים).

הַמִּסְדְּרוֹנוֹת יִהְיוּ אֲרֻכִּים וּסְבוּכִים וּדְלָתוֹת

הַנֶּפֶשׁ יִפָּתְחוּ וְיִסָּגְרוּ בְּלִי הֶרֶף. מַבְּטֵי הַמּוֹרִים

יְלַמְּדוּ אוֹתָךְ כִּי הֵם רוֹאִים בָּךְ אֶת יַלְדוּתָם

שֶׁנִּמְחֲקָה מִכָּל הַסְּפָרִים. הַדְּבָרִים הַנְּכוֹנִים

לְעוֹלָם לֹא יִכָּתְבוּ עַל הַלּוּחַ (מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת

יִסְתַּחְרֵר הָעוֹלָם כְּעָלֶה בָּרוּחַ). הַחוֹלְמִים תָּמִיד

יֵשְׁבוּ בַּסַּפְסָלִים הָאַחֲרוֹנִים. בַּהַפְסָקוֹת תְּגַלִּי

שֶׁהַחַיִּים הֵם נֻסְחָה עִם הַרְבֵּה נֶעֱלָמִים.

מתוך: איגרת אל הילדים, עם עובד, 2018 עמוד 16