העץ ההוא בתאילנד מופיע מולי שוב ושוב.
גחליליות, אין סוף מהן, מרצדות סביבו,
כמו משקות את הענפים באור.
הסירה התנדנדה לאט, הופכת גם היא ריצוד.
העיניים הפכו ריצוד, ואז פנימה יותר.
היה זה אות הצלה, לאחר מכן מין ברכה.
אני נושא עמי משהו.
בכוחי להיות עששית, נר, פנים פתוחות.
דבר בהיר שנראה בחשיכה מרחק קילומטרים רבים.
אָבִי בָּנָה לִי חוֹמוֹת לְשָׁמְרֵנִי מֵהַזּוּלַת וְלִמְּדַנִי לִדְרֹשׁ וְצוּרַת הָאוֹתִיּוֹת וְזָכוֹר וְשָׁמוֹר...
* צְרִיכָה שֶׁתַּגִּיעַ וְהַכֹּל פָּשׁוּט כָּכָה יַמְשִׁיךְ לְהִתְקַיֵּם בְּלִי חֶרְדַּת מָוֶת בְּלִי שֶׁמָּא לֹא...
בַּחֹרֶף הַזֶּה אֲנִי לֹא קוֹטֶפֶת פִּטְרִיּוֹת בַּגֶּשֶׁם בַּחֹרֶף הַזֶּה אֲנִי לֹא אוֹסֶפֶת צְדָפִים עַל הַחוֹף בַּחֹרֶף הַזֶּה אֲנִי...
Comentários