מבט | רפי וייכרט

תֵּן בּוֹ עוֹד מַבָּט, בָּעוֹלָם,

הַבֹּקֶר כְּשֶׁאוֹר גָּדוֹל שׁוֹטֵף

אֶת יְרִיעַת הָרְקִיעִים מִצַּד מִזְרָח.

אִישׁ לֹא עוֹמֵד לְהִתְחַתֵּן

וּבְכָל זֹאת הֶעֱמִידוּ כָּאן חֻפָּה,

וְצִפּוֹרִים בַּסִּגָּלוֹן שֶׁמִּמּוּלְךָ

פּוֹצְחוֹת בְּשִׁיר כְּמוֹ שׁוֹשְׁבִינִים עוֹלְצִים.

עַכְשָׁו קִירוֹת הַשִּׁכּוּנִים שׁוּב נַעֲנִים

לַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה וּמִתְחַיִּים בְּתוֹךְ השְּׁפְּרִיץ הַמְּכֹעָר

כְּאִלּוּ שֶׁהַיּוֹם מָתַח לָהֶם בְּהַדְרָגָה אֶת הַפָּנִים.

תֵּן בּוֹ עוֹד מַבָּט, בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלְּפָנֶיךָ,

כִּי הַמַּבָּט עַצְמוֹ הוּא הַבְּרָכָה,

וְהָעֻבְדָּה שֶׁאַתָּה חַי לִרְאוֹת אֶת הַדְּבָרִים

אֵינָהּ מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ.

אַתָּה נָתִין זְמַנִּי שֶׁל מֶרְחֲבֵי הָאֲדָמָה

וְזֹאת בְּכָל זֹאת מְלוּכָה.