כשהייתי בת 58 | לינור גורליק

*

כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת 58

בְּעֶרֶב 7 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 2033

יָצָאתִי עִם שְׁנֵי חֲבֵרִים לַבָּר

כִּי עֵינֵינוּ וְאָזְנֵינוּ כָּאֲבוּ

מֵהַבּוּלְשִׁיט הָרִשְׁמִי מִסְּבִיבֵנוּ

זֶה הָיָה בַר קָטָן בְתֵל אָבִיב

שֶׁאַף אֶחָד לֹא הוֹלֵךְ אֵלָיו

בְּדִיּוּק מוּל בֵּית הַקָפֶה הַהוּא

שֶׁאֵלָיו הוֹלְכִים כֻּלָּם

בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב

הַבָּר הָיָה מְפֻצָץ בְּרוּחוֹת רְפָאִים

הֵם לֹא אָמְרוּ מִלָּה

רַק בָהוּ בָּנוּ

יוֹצְאֵי גֵּיהִנּוֹם פְּצוּעִים

הַשּׁוֹכְנִים בְּגַן עֵדֶן

וּבַחוּרָה זְעִירָה וּצְנוּמָה

מֵאֲחוֹרֵי הַדַּלְפֵּק הַקּוֹצָנִי

גַּם כֵּן בָּהֲתָה בָּנוּ

מִבְּלִי לְהָסִיט מַבָּט

מתוך השיר: פואמה על המובן מאליו, לינור גורליק