המשורר ואשתו | שי דותן

מֵהַבֹּקֶר הִיא צִפּוֹר

מִתְרוֹצֶצֶת מֵחֶדֶר לְחֶדֶר

מִיֶּלֶד לְיֶלֶד

מְלַקֶּטֶת בְּגָדִים קָרִים מֵהָרִצְפָּה

מַעֲמִידָה סִיר עַל הַגָּז

מְנַקֶּרֶת

פִּלְפֵּל אָדֹם.

וְהַמְּנֻוָּל הַזֶּה

יוֹשֵׁב עַל שִׁיר חָדָשׁ,

מִתְפַּטֵּם בּוֹ,

כִּבְתוֹלַעַת שְׁמַנְמַנָּה.

מתוך: שי דותן, בוקר, הוצאת קשב לשירה, 2014, עמוד 69