בעל כורחי למדתי | נועה לארה מאיר

כְּשֶׁהַדְּבָרִים מִתְפָּרְקִים

הֵאָחְזִי בִּפְעֻלּוֹת פְּשׁוּטוֹת:

קַלְּפִי תַּפּוּז. בְּעֶזְרַת סַכִּין חַדָּה,

חִתְכִי עִגּוּל סְבִיב הָעֹקֶץ

וְחִרְצִי חֲרִיצִים לְאָרְכּוֹ. אִכְלִי.

הַשְׁקִי אֶת עֲצִיץ הַלּוּאִיזָה הַכָּחֹל. חַכִּי

עַד שֶׁהַמַּיִם יְטַפְטְפוּ מֵחֹר הַנִּקּוּז

אֶל הַצְּלוֹחִית, תְּלִי כְּבִיסָה בַּשֶּׁמֶשׁ. נַעֲרִי

בֶּגֶד בֶּגֶד כָּךְ שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ אֵדֵי הַלָּבֶנְדֶּר בָּאֲוִיר.

אֶת הַבְּגָדִים הָעֲדִינִים תְּלִי הָפוּךְ.

הַכְנִיסִי אֲוִיר אֶל קְנֵה הַנְּשִׁימָה.

שַׁחְרְרִי אֶת הָאֲוִיר.

נַסִּי לְהִתְרַחֵק מִשְּׁאֵלוֹת כְּמוֹ

אָ ז   מָ ה   שְׁ ל וֹ מֵ ךְ

הִצָּמְדִי לְאֵלּוּ הַשּׁוֹאֲלִים –

אָכַלְתְּ מַשֶּׁהוּ מֵאָז הַבֹּקֶר?

לְחַמֵּם לָךְ בּוֹלוֹנֵז?

מתוך ספרה: את כנראה נמצאת כאן, הוצאת לוקוס, 2022

בעריכת: מיה טבת דיין