פילוסופיה קיומית

ההוגה הדני, סרן קירקגור, הוא מייסדה של הפילוסופיה הקיומית. עבור קירקגור, הפילוסופיה אינה שדה עיון תיאורטי; היא דין וחשבון אישי רפלקטיבי, על שאלות היסוד של קיומו הריאלי, כיחיד זה החי במקום ובזמן מסוימים. הפילוסופיה היא התמודדות עם המתח שבין עובדתיות הכפויה על האדם מיום לידתו לבין האפשרויות הפתוחות בפניו כבן חורין. קירקגור הוא הוגה אישי המתמודד עם חייו ובכך יוצר סוג הגות חדשה, שאותה נכיר בהרצאה.

פרידריך ניטשה, האב המייסד השני של המחשבה האקזיסטנציאליסטית, פותח את הגותו בביקורות ההכרה, המוסר, התודעה העצמית, החברה, התרבות והדת. הוא אינו מסתפק בביקורת, ומנתח את הסיבות שבגינן בני אדם מאמצים את התפיסות הסטנדרטיות חסרות הצידוק. לדעתו, ההנחה שבעולם אין סדר קבוע, ושהאדם נותר לבדו מעוררת אימה ופחד. ניתוח זה מוביל את האדם לגילוי העצמיות האפשרית הפתוחה בפני האדם. ההרצאה עוקבת אחר התהליך שאותו משרטט ניטשה מהביקורת לעל-אדם והשלכותיה של תפיסתו.

רבים מאיתנו סבורים שרעיון מות האלוהים הוא עמדה המבטאת אתאיזם, והוא ביטוי לשלילת קיומו של האל. ניטשה לא האמין באלוהים - קירקגור היה מאמין באלוהים. אבל שניהם הניחו שמות האלוהים הוא רגע דרמטי וחשוב לאדם. בהגותו של קירקגור, מות האלוהים משמעו שהאל אינו אובייקט בעולם; אדם המחפש את האלוהים כיש המצוי בעולם לא ימצא אותו, כי האל חי ונוכח רק בפנימיות האדם. לעומת זאת בהגותו של ניטשה, מות האלוהים מבטא את העובדה שהתשוקה הרליגיוזית הספונה באדם אינה מתמצית בפניה אל אלוהים. ההרצאה תעקוב אחר היסוד הרליגיוזי בהגותם של השניים וההשלכות הנגזרות מכך להבנת הדתיות.

בהרצאה זאת נעסוק בסיפור של טולסטוי, מותו של איוון איליץ'. טולסטוי אינו חלק מהמסורת האקזיסטנציליסטית, אבל סיפור זה הוא רב חשיבות להבנת אחד היסודות העמוקים של הגות זו. המסורת הפילוסופית הקלאסית לא התמודדה עם שאלת נוכחותו של המוות בחיים עצמם. ברור היה לכל שהאדם הוא יצור סופי, אבל הכרה זו לא חוללה תפנית בהבנת המציאות האנושית. התרבות האנושית עיצבה מנגנונים רבים, שאפשרו לה לחמוק מנוכחות המוות, כאפשרות מתמדת. טולסטוי, ובעקבותיו ההגות האקזיסטנציליסטית, ובמיוחד הפילוסוף מרטין היידגר, הדגישו כי אימת המוות עשויה להוביל לשינוי דרמטי בתפיסת האדם. המוות הופך את סופיות האדם לאירוע בחיים. טולוסטוי מדגים זאת באמצעות ניתוח של התמורה, שעובר איוון איליץ' בשאלת משמעות לנוכח המוות העוטף עימו. תורה זו למרות האימה עשויה להוביל את האדם לתודעה משקמת ומפייסת עם החיים.

אלבר קאמי המוכר לרבים מאיתנו כסופר מופלא, הוא גם הוגה שהגותו רבת חשיבות לחיינו. במסגרת ההרצאה אעקוב אחר התפניות שעוברת הגותו בין שני ספרי המופת הללו. המיתוס של סיזיפוס עוסק בעיצובה של הכרה והתודעה לנוכח המתח היסודי בין שני יסודות המכוננים את חיי האדם: התשוקה המטפיזית להבנה ולהכרת המציאות מצד אחד, וההכרה בגבולות יכולת ההכרה ובסופיות האדם. מתח זה מוביל לתודעת אבסורד. ב'מיתוס של סיזיפוס', אימוץ האבסורד הוא שיאו של התהליך. על האדם להיות מודע כי חייו הם אבסורד, אבל אלה הם חייו. הספר 'האדם המורד' נכתב אחר מלחמת העולם השנייה ובו מציג קאמי את ההשלכות האתיות והפוליטיות של האבסורד: אם אלוהים אינו קיים ואם אין צדק בעולם, הרי השגת הצדק, הסולידריות היא משימת האדם.

המסורת הפילוסופית האקסיסטנציליסטית נתפסת לעיתים כפילוסופיה זניחה ואל חשובה. בהרצאה זו המסכמת את ההרצאות נעמוד על חשיבותה של פילוסופיה זו, שהציבה במרכז את הקיום הקונקרטי הריאלי של האדם. פילוסופיה זו דחתה את המושג 'סובייקט' אחד המושגים המרכזיים בפילוסופיה. תחתיו היא העמידה במרכז את האדם החי. חיים יומיומיים. היא הסיטה את משקל הכובד משאלה מטאפיזית שנושאה הוא "משמעות החיים", אל השאלה הפרקטית – "משמעות החיים". חיי אנוש אינם משורטטים דרך פרדיגמה אידאלית; ישב בהם כישלונות והישגים, פחדים, תסכולים ותקוות. הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית מציבה מראה המאתגרת את חיי האדם, ותובעת ממנו את התשובה כיצד עליו לעצב את חייו. האתגר שמציבה פילוסופיה זו לא פג טעמו גם בעת הזאת.