מה פרויד היה אומר?

בהרצאה נזמן את עינו החדה ושכלו החריף של פרויד כדי להתבונן על תופעות בנות-זמננו, וכדי לדלות מהגותו כלים הן להבנת התופעות והן להתמודדות איתן. נתבונן בתנועות המונים המובלות על ידי מנהיגים סמכותניים, בקיטובים ובפיצולים חברתיים, בתהליכי אידיאליזציה, ובחוויית הפרט בתוך קבוצות גדולות.
נראה כיצד תופעות קבוצתיות רחבות-היקף נטועות בתהליכים ההתפתחותיים של הפרט, ובעיקר בגלגולי הליבידו - האנרגיה החיונית והבונה של כוחות החיים. נחקור את האופנים שהיא יכולה להיות מופנית אל העצמי ואל האחר, אל מנהיגים ואהובים, נבדוק מה מדריך את בחירות האהבה שלנו, איך נבנים ייצוגים אידיאליים בנפשנו, מה כוחם הבונה וההרסני, ומה יכול להבטיח את אהבתנו לעצמנו.
מתוך חקירה זו נשרטט קווים לדמותו של הסובייקט הפרוידיאני; נתאר כיצד בריאותו הנפשית דורשת אחריות אקטיבית בניהול משאים ומתנים מורכבים ובמציאת איזונים בין סוכנויות נפשו השונות .

האלביתי הוא מושג שהשימוש בו נעשה שכיח מאד מאז 'שינתה ארצי את פניה'. הוא מתאר מפגש מעורר צמרמורת של אימה, עם משהו זר-מוכר, ספר חי ספק מת, ספק אני ספק לא-אני - בלתי אפשרי ובלתי הגיוני בעליל, שבכל זאת מתרחש לנגד עינינו בעודנו בהכרה מלאה. השיחה מציגה כמה מפגשים עם מצבים אלביתיים במציאות (הקורונה, המלחמה) או בקולנוע (הנוסע השמיני, 'השליטים') ובוחנת את תפקידה של המיניות הלא מודעת בכינון חוויית האלביתי. סופה שהיא מצביעה על היצור האלביתי מכולם - האדם.

בחיבורו משה והמונותיאיזם מציג זיגמונד פרויד פרשנות נועזת ושנויה במחלוקת
על דמותו של משה ועל שורשי הדת היהודית.
פרויד טוען שהיו שני משה, משה מצרי ומשה עברי ומציע נרטיב מעניין
המחבר היסטוריה, פסיכולוגיה ותרבות שמשתלבים בחייו שלו כתאום משה במאה העשרים.

ההרצאה עוסקת באתגר של ייצוג אמנותי של מושגים או חוויות החומקים מייצוג ומתמקדת במיוחד בבעייתיות של ייצוג הטראומה. הטראומה במהותה היא אירוע שאינו ניתן לחשיבה או לעיכול נפשי ועל כן אמנים עומדים בפני מכשלות שונות, אך גם פיתחו אסטרטגיות שונות לייצוג הטראומה.

פרויד מניח שעוצמת הטבע תמיד עולה על ניסיונות האדם לשלוט בטבע. מצד אחר פרויד גם מעניק לאדם אחריות לחייו גם ביחס לאותם אזורים שלכאורה אינם בשליטתו. הניגוד הזה נפתר באמצעות תורת הדחפים של פרויד והנחת היסוד שלו שבני האדם מונעים על ידי מה שאיננו מודע, מה שמוכחש, או מודחק. בהקשר של תשוקת האדם להשתלט על הטבע ולפצח את חידותיו טוען פרויד שתשוקה זו מונעת על ידי יסודות דחפיים ומוכחשים, והם אלה שמצביעים על האדם כאחראי הן להישג והן לתולדות ההרסניים שלו.
בהרצאה זו נתבונן בשני אירועים עולמיים של זמננו, אשר בעודם מסמנים את חתירתו של האדם אל עבר הקידמה ולשיפור רווחתו, כוללים גם אפשרות של חורבן ונזק למין האנושי. הבינה המלאכותית מחד ומשבר האקלים מאידך, שניהם קשורים לאירועים שמסמנים קידמה (פיענוח חידת התודעה והמהפכה התעשייתית והטכנולוגית בהתאמה) אך גם מסמנים אופק, עתידי או עכשווי, של נזקים בלתי הפיכים לאנושות. הרצאה זו תציע פענוח של התשוקה המדעית שעומדת ביסוד הבינה המלאכותית וביסוד מה שהביא אותנו אל משבר האקלים, במונחים של תורת הדחפים הפרוידיאנית, זאת כדי להסביר מדוע ההישג כמו גם הנזק נמצאים בגבולות האחריות של בני האדם.