חנוך לוין

כמו שיש חוויה קפקאית, ניתן לומר שיש חוויה לוינית. לעולם של חנוך לוין יש ממדים משלו, מתחים משלו, יחס מהותי לישראליות ולמקומיות. לוין ניסח בעוצמה וחדות יוצאות דופן את מחירה של החברה המיליטריסטית שבה אנו חיים ופעם אחר פעם הסיר את מלבושי המשמעות המזויפים בהם אנו מתכסים. נצא למסע בשלל מחזותיו על מנת לחוש את עולמו.

פואטיקה ופוליטיקה ביצירת חנוך לוין.חנוך לוין היה אחד היוצרים הרדיקליים והפוליטיים ביותר שפעלו בישראל. מראשית דרכו כמחזאי, משורר וסאטיריקן, הוא הפגין עוינות גלויה כלפי ממסדים והיררכיות והתענג בכתיבתו על שחיטתן של פרות קדושות. דוגמה ל"פרה קדושה" כזו, שאדבר עליה בהרצאה היא היחס של הציבוריות הישראלית להורים שכולים ובמיוחד לאימהות שכולות שאיבדו את ילדן במלחמות ישראל. לוין לא היה היוצר היחיד שתיאר באור ביקורתי את ההון הסמלי שהשכול מביא איתו אבל הוא היה הראשון שכיוון את חיצי הביקורת שלו לא רק כלפי אבות שכולים אלא גם כלפי אימהות, שמעמדן בתוך 'היררכיית השכול הישראלי' מציבה אותן בראש הפרמידה.

בהרצאה נתבונן באמצעים הרטוריים והפסיכולוגיים שבעזרתם חנוך לוין כורך סביב הצופה/קורא שלו את חבל התליין - מפרק את כל מנגנוני ההגנה שלנו, חותר תחת כל אשליה נינוחה, לועג לכל סידור פנימי וחוצה כל טאבו. נבין מה בכתיבתו פועל באופן מנוגד לפעולתה המסורתית של הספרות, כולל זו התיאטרונית. נראה מדוע המבט של האיש ששנא פסיכולוגיה (לפחות על פי השמועה) יכול להיחשב למבטו של פסיכואנליטיקאי דגול, ובמה כתיבתו המתריסה מועילה לנו מבחינה פסיכולוגית (וכפי שתיווכחו - היא מועילה גם מועילה).

סוגיות מגדריות ביצירת חנוך לוין. יחסים בין גברים לנשים הם עניין מרכזי ביצירתו של חנוך לוין. בעולם הלויני כל הדמויות מתקיימות בתוך "שרשרת מזון" כוחנית. תחושת הערך העצמי שלהן נבנית מכך שיש מי שנמצאים מתחתיהן בהיררכיה ואילו ההשפלה שהיא חווית יסוד קיומית נגזרת מכך שיש מי שמצוי מעליהן בהיררכיה ודורך עליהן. האמפטיה של לוין נתונה בדרך כלל לקבוצות המוחלשות. בהקשר הלאומי ניכרת ההזדהות שלו עם הערבים הנרמסים תחת הגזענות היהודית, עם המזרחים המוצגים כנלעגים על ידי האשכנזים מלאי שביעות הרצון העצמית, עם הילדים המנוצלים על ידי ההורים וכדומה. אבל בהקשר המגדרי נדמה שההזדהות של לוין עם הדמויות הגבריות גוברת על העיקרון הזה. העולם הלויני מאוכלס בגברים משתוקקים הנשלטים על ידי יצרי המין שלהם.

שיחה על המשורר חנוך לוין. לוין השתמש בכלים רבים בבואו לכתוב שירים, בהומור ואירוניה, בשירי ערש ובמבנה הפזמון, במודלים
רומנטיים ובאחרים שעיקרם פוליטי. במפגש נעבור דרך התחנות השונות הללו ונראה כיצד השתמש בהם
בשירתו.

סקירה היסטורית על עבודתו של חנוך לוין.ההרצאה תתחלק לשתי חטיבות. החטיבה הראשונה תהווה מבוא מודגם למחזותיו של לוין, על בסיס הטיעון המרכזי שעולמם הבימתי, הלשוני והרעיוני של כשישים מחזותיו של לוין, של מערכוניו, של שירי הילדים ושירי הקץ שלו, הוא ספירה של יופי פיוטי נורא. בספירה זו עושה המחבר שימוש בהומור שחור ובגרוטסקה כאמצעי הלם חודרי שיריון של קהות, אטימות והגנה עצמית, על מנת לחשוף את האמת – המטויחת בדרך כלל, אודות המניעים האנוכיים המונחים ביסוד התנהגותנו הקיומית, הפוליטית והחברתית, כיצורים שהדימוי העצמי החיובי שלהן נבנה מאכזריות כלפי הזולת, מהשפלתו ומאומללותו, כשרק בשלבים מאוחרים בחייו וביצירתו לוין מגלה גם את החמלה והאהבה, המרככים הכרה קשה ונוקבת זו.
החטיבה השנייה בהרצאה תעסוק במאפיינים מייצגים של מערכונים ושירים שונים בקברט הסאטירי "את ואני והמלחמה הבאה", מן הסאטירות הבודדות בעולם שלא הייתה בעיקרה אנטי-מלחמתית, אלא אנטי פוסט-מלחמתית, כלומר: תקפה תופעות שהתפתחו בעקבות המלחמה, כגון הערצת הצבא, פולחן השכול, קידוש "נחלת אבותנו" לעומת הזלזול בקורבנות שתבע כיבושה, הדהומניזציה של הערבים, והשקר הישראלי המוסכם של "מלחמה צודקת", שכל צדקתה לא באה אלא על מנת להצדיק את המלחמה "הצודקת" הבאה. הניתוח יונגש מנקודת ראותו הייחודית של מי שהשתתף בשני גלגוליו הבימתיים של קברט זה ב-1968 וב-1995.