זלדה

את זלדה ושיריה פגש חיים באר בטרם יצא ספרה הראשון לאור.
את חייה הפשוטים, שיש בהם גם דלות ועוני, ציירה זלדה במילותיה כהיכלות וראתה דרכם את הנשגב. חיים באר ידבר על חייה בירושלים, החסידות, הזוגיות והמסתורין, שעטפו אותה כל חייה והשתקפו בשיריה.

מוות, שכול ואובדנות הם נושאים מרכזיים בשירתה של זלדה. השכול פקד אותה מילדותה, כאשר דודה נרצח בפוגרום ודודתה התאבדה, כאשר אביה וסבה נפטרו זמן קצר לאחר העלייה לארץ, כאשר נפטרו אימה ובעלה. השירים מתארים משיכה אל המוות, מצד אחד, והיחלצות מופלאה מן המוות הפנימי תוך גילוי שמחת החיים, מצד שני.

קריאה קבלית-חסידית בסיפור עלילה סוריאליסטי עתיר דמיון, סיפור משועשע ומדהים ונוקב שכתבה זלדה בצורה של שיר

רוב שירתה של זלדה היא לירית, אך בתוך החוויה האישית יש ביטויים חזקים של רגישות מוסרית, חברתית ופוליטית. זלדה מתארת את הקושי להגיע לאמפתיה טוטלית עם הזולת הסובל, מותחת ביקורת על אדישות החברה הדתית לזר ולאחר, ומתארת בחרדה, בעצב ובתחושת שייכות חזקה את ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים.

הדוברת בשיריה המוקדמים של זלדה מבטאת כמיהה לנסוק באמצעות השירה אל עולמות רוחניים, להתקרב אל פרח האש המרהיב, אך בה בעת היא מביעה חשש מיוהרה ומפגיעה בפרטיותה. נרד לעומקם של כמה מכתביה המוקדמים ונאיר את המרכזיות של יסוד האש בחייה ובשירתה של זלדה.