ביאליק

בשלהי המאה ה-19 נולד בסביבת ז'יטומיר (כיום באוקראינה) חיים נחמן.
מסלול חייו אמור היה להיות כיתר בני דורו, אלמלא מת עליו אביו והוא מצא עצמו
בבית סבו, מנותק ממשפחתו הגרעינית, לימים ילמד בישיבת וולוז'ין היוקרתית, ובה ימצא את קולו כמשורר בכותבו את השיר 'אל הציפור'. מכאן ואילך התמסר לשירה, לסיפורת, למסות ואף להקים הוצאת ספרים ולהקדיש את כשרונו לגיבושו של ארון ספרים חדש בתרבות העברית.

בפסח של שנת 1903 יצא ביאליק יחד עם ההיסטוריון שמעון דובנוב במטרה לחקור ולתעד את הפרעות שנערכו בקהילה היהודית בקישינב. בעקבות הביקור שהותיר עליו רושם עז, כתב ביאליק שתיים מיצירותיו הידועות ביותר: "עַל הַשְּׁחִיטָה" ו"בְּעִיר הַהֲרֵגָה".
ביאליק בשפה חדה ובהירה ביקר ללא רחם את חוסר האונים של היהודים שהסתתרו והתפללו בעוד נשיהם ובנותיהם נאנסות. ליצירות היה הד ציבורי נרחב והן הקנו לו מעמד של משורר לאומי.
נחזור אל היצירות ונקרא בהן .במבט היסטורי ואקטואלי גם יחד

ביאליק הוא המשורר המוחמץ ביותר בתרבות הישראלית. המשורר המפורסם ביותר שלה, אבל כמידת פרסומו מידת כיסויו. היותו "המשורר הלאומי" בצד היותו חובה לימודית שהשתגרה בבתי הספר כיסו כמעט כליל את היותו משורר יחיד במינו, מעודן, נועז ומקורי ביותר.
מהפכנותו הייתה ביצירתו של דיבור על עולם הרגשות האנושיים, רגשות שלא היה להם פתחון פה בשירה העברית והיהודית. שירתו נתנה מילים ועולם לצער הפרטי הכמוס ביותר, לאושר הילדותי, לדיכאון ההרסני, החונק, לזעם ולחדוות הארוס החוגגת.

המסה של ח.נ. ביאליק "גילוי וכיסוי בלשון" מגלה כי הלשון מכסה על תהום הפעורה מאחוריה ומסיחה ממנה את הדעת. התשוקה שביאליק מבטא במסה היא להציץ לתוהו, לגלות את הפה הפעור "בלי מה", ללא תשובה ואף ללא שאלה. מתוך השבר בלשון מסתבר גם ההבדל בין כותבי פרוזה לכותבי שירה, אלה הולכים בביטחון על קרקע מוצקה ואלה התהום מהבהבת תחת רגליהם.

בשלהי חייו, ניגש ח.נ. ביאליק באומץ רב, לגעת בפצעי חייו, בזכרונותיו הכמוסים
שהניעו אותו ואת תכניה של יצירתו. עובדת הסתלקותו של אביו בגיל 7 לערך, כשכל חייו מאז חוו טלטלה.
ביצירה רחבת יריעה זו הוא משחזר את מותו של האב, את ישיבת השבעה עליו,
האלמנות שקפצה על אמו, וחוסר האונים שלה. החלק האחרון, פרדה, סותם את הגולל על המשפחה כאשר נמסור לסבו, ולמעשה הכריז על תפיסתו העצמית כיתום-תלוש. ייחודו של המחזור 'יתמות' נעוץ בכך שביאליק יצא לערוך את חשבון חייו, כשהיצירה הבלתי גמורה נותרה שלמה וייחודית והיא מן היצירה המופתיות שכתב המשורר.

סימנה של שירת ביאליק הוא "הגדול". זו שירה שהיא ביטוי בלתי מעורער של השפה והרגישות היהודית המודרנית. שירה, שגם אם איננו קוראים בה, הרי שהיא נוכחת כמובן מאליו של חיי היום-יום בישראל: רחובות ביאליק בערי ישראל, בתי-הספר על-שם ביאליק בחולון, נתניה, באר-יעקב, פתח-תקווה ועוד, שטר ביאליק של 10 לירות שהונפק בסוף שנות השישים, וגם "קפה ביאליק" המיתולוגי ברחוב אלנבי פינת רחוב ביאליק בתל-אביב.
אבל איך נשמעת היום שירת ביאליק לאוזן הישראלית?
נקרא במבחר מתוך שירי ביאליק, החל משיר הילדים "נד נד", ועד שירת החושך בשיר "רזי לילה", ונשאל מהו המרחק שבין שפת הספר של שירת ביאליק, העברית האשכנזית, לבין העברית המדוברת בריבונות הישראלית. ננסה לעמוד על המרחק בינינו לבין שירת ביאליק, וגם לקרב רחוקים. נבקש להושיט יד אל מעבר להיסטוריה של הלאומיות היהודית ושל הציונות, ולגעת בעולם הנגלה של השירה הזו.