אמנות וזיקנה

תור הזיקנה הוא גם תחילתה של תובנה חדשה, התרחבות המחשבה וכוח יצירה אחר, הנובעים מעמדת השפע הבאה דווקא בשלב הנראה ע״י רבים כתחילתה של ירידה. נראה כיצד ביטאו זאת לאה גולדברג, עגנון, חיים גורי ועוד.

הפסיכואנליטיקאי ומבקר האמנות דר' איתמר לוי מתאר תופעות ותהליכים המלווים את ההזדקנות: עליה ברמת הפגיעות, היחס לנכדים כסוג חדש של אהבה, יחס שונה ומורכב יותר ליופי ויחס שונה כלפי המוות. כאשר מדובר באמנים בזיקנתם, לכל התהליכים האלה יכולה להיות השפעות שונות על היצירה. נתעמק בנקודות אלו לאור יצירותיהם של פיקאסו, מאטיס פולוק ואחרים.

במהלך מסע מסעיר נראה כיצד מיכלאנג׳לו שהיה שותף בעיצוב מחשבת הרנסנס זונח אותה לחלוטין ומעצב בהגותו האמנותית המאוחרת נתיב חדש הפורץ את מגבלות המחשבה הרנסנסית.

נתבונן בטיציאן המזדקן העורך לעצמו קטלוג מביט ביצירת חייו ומעמיד אותה למשפט ואגב כך נעשה לצייר המגדיר מחדש את העומק הרוחני והדתי של הציור המערבי.

הציורים השחורים של גויא הם המופע הקודר האימתני והמרהיב ביותר של הדרמה האקזיסטנציאלית של האדם המודרני, נפתח צוהר לעולמו של גויא הזקן.