עודכן: 18 בינו׳
תפילה | גיורא פישר
מִי יִתֵּן וְאֶהְיֶה כְּבָר זָקֵן מְבֻלְבָּל. אִם אָז אֶשְׁאַל: לָמָּה הוּא לֹא בָּא לְבַקֵּר? אַל תֹּאמְרוּ: אֲבָל, הוּא נָפַל לִפְנֵי הֲמוֹן זְמָן. אִמְרוּ: הוּא הָיָה פֹּה אֶתְמוֹל וְאָמַר שֶׁיָּבוֹא גַּם מָחָר.
מתוך ספרו: אחרי זה, הוצאת עם עובד
"אִם הוּא נִרְאֶה טוֹב אָז מַצָּבוֹ טוֹב, נָכוֹן?" אֲנִי מְמַלְמֶלֶת לְעַצְמִי תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאָה בְּכָל בִּרְכוֹת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁשָּׁלַח לִי אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּאַבָּא בְּכָל פַּעַם בַּיּוֹם
הַיוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, גַּם חֲתִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל אֱלוּל הִיא אֱלוּל שָׁלֵם הַכֹּל כָּלוּל בָּהּ גַּם אַתְּ. מָה רָצִית לוֹמַר כְּשֶׁאָמַרְתְּ לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלְּבַד לִהְיוֹת ישראל אלירז, דבר
ובינתיים יחלפו ימים, שמש תזרח ותשקע, ואנו לא נחוש. ובעוד שנה נאמר: "מה, כבר שנה?" ועוד כאלה הבלים. ונצחק בעליצות כאילו הימים עוברים, ולא אנחנו. חנוך לוין, מתאבל ללא קץ ואחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 199
