תמיהה | טוביה ריבנר
תמיהה / טוביה ריבנר
אַחֲרֵי כָּל מַה שֶּׁהָיָה אִם אַתָּה עוֹד מְסֻגָּל לִשְׁמֹע אֶת הַשַּׁחְרוּר אֶת הַעֶפְרוֹנִי הַמְצֻיָּץ הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהַבֻּלְבּוּל וְהַצוּפִית אַל תִתְמַהּ שֶׁיִּרְחַב לִבְּךָ לִרְאוֹת עֲנָנִים נִשָּׂאִים בָּרוּחַ לִשְׁתֹּת אֶת קָפֶה הַבֹּקֶר, לָדַעַת לְבַצֵּעַ אֶת כָּל צָרְכֵי הַגּוּף לָלֶכֶת בַּשְּׁבִילִים בְּלִי מַקֵּל וְלִרְאוֹת אֶת הַצְבָעִים לוֹהֲטִים אַחֲרֵי הַשְּׁקִיעָה.
בֶּן אָדָם מְסֻגָּל לָשֵׂאת כִּמְעַט הַכֹּל וְאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לָדַעַת מָתַי וְהֵיכָן תַּכְנִיעַ אוֹתוֹ הַשִּׂמְחָה.
מתוך: שירים סותרים, אבן חושן, 2011
