תיקון | אורית קלופשטוק

פַּעַם הָיִיתִי מִתְעוֹרֶרֶת

לְשׁוּרוֹת בַּיּוֹמָן.

הַבְּגָדִים חִכּוּ לִי דְּרוּכִים

וְצִבְעֵי הַמִּלְחָמָה זָרְחוּ

בַּמִּכְחוֹלִים עַל הַשִּׁדָּה.

הָיִיתִי מְזַנֶּקֶת אֶל לֹעו שֶׁל הַיּוֹם.

הָיִיתִי גִּבּוֹרָה.

הָיִיתִי חוֹבֶשֶׁת.

אַחַר כָּךְ הָיִיתִי חֲדַר מִיּוּן.

הָיִיתִי אֲפִלּוּ מְנַתַּחַת בְּחֵרוּם.

אֱלֹהִים,

פַּעַם הָיִיתִי מְטַפֶּלֶת (בַּפְּצוּעִים שֶׁלְּךָ) בְּמִלְחֶמֶת הַקִּיּוּם.

חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי

מְתַקֶּנֶת עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי.

הַיּוֹם אֲנִי קָמָה

לְאַט,

לְתַקֵּן אֶת עַצְמִי.

מתוך ספרה: לא יכולתי לרשום את זה בתיק – שירים מפנקסה של עובדת סוציאלית,

הוצאת פרדס, 2020