וַאֲנִי תּוֹהֶה,
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם,
אִם לְהַנִּיחַ אֶת תְּפִלּוֹתַי
בְּפֶתַח הַשַּׁעַר שֶׁלְּךָ, וְלָלֶכֶת,
אוֹ שֶׁמָּא,
עָלַי לְחַכּוֹת.
הַאִם בֶּאֱמֶת כָּל דָּבָר מֻנָּח
בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם בּוֹ הוּא אָמוּר לִהְיוֹת.
כִּתְבִי שִׁיר קָצָר לְיוֹם הַשּׁוֹאָה שִׁיר יְדִידוּתִי, לֹא מַפְחִיד, לא מַרְגִּיז, לֹא גָּבוֹהַּ מִדַּי, לֹא נָמוּךְ מִדַּי, שִׁיר...
אוֹתוֹ זַרְזִיף מַיִם עָדִין זוֹרֵם לְאוֹתָהּ כּוֹס זְכוּכִית דַּקָּה. שׁוּם דָּבָר לֹא מִשְׁתַּנֶּה עַד לְרֶגַע שֶׁבּוֹ הַכּוֹס מְלֵאָה....
וְהִגַּדְתְּ לִי בַּלַּיְלָה הַהוּא שֶׁבִּעַרְתְּ אֶת הֶחָמֵץ מֵחַדְרֵי לִבֵּךְ וְעָלַי פָּסַחְתְּ מתוך הספר: הולך בירושלים, הוצאת...
Commentaires