top of page

שקוף I גיורא פישר

אֲנִי שָׁקוּף.

מָה שֶׁרוֹאִים זֶה

מָה שֶׁמְּקַבְּלִים.

נִסִּיתִי לְשַׁקֵּר

אַךְ פָּנַי מַסְגִּירוֹת אוֹתִי

גַּלָּאֵי שֶׁקֶר אִם יְחֻבְּרוּ לְחָזִי

יַרְעִידוּ אֶת הָאֲדָמָה.

אֵין לִי בְּרֵרָה

אֶלָּא לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת

וּלְקַוּוֹת שֶׁלֹּא יַאֲמִינוּ.


מתוך: "מה למדת מהסיפור", עם עובד, 2017.

 
 
 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
תְּחִינָה | מרסלה לונדון 

שֶׁיִּקְרֶה הַיּוֹם דָבָר בִּלְתִּי צָפוּי. אוּלַי יִפְרְחוּ הָעֶצִים בֶּחָצֵר וְיִתְמַלְּאוּ בִּפְרָחִים אֲדֻמִּים, בַּשְׂרָנִיִּים, מְתוּקִים. כְּבָר שְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר. שֶׁיִּהְיֶה הַיּוֹם יוֹם מְ

 
 
 
מכתב לילד | זלדה

פְּעָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהַחֵטְא הַנּוֹרָא וְהָאָפֵל בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם הוּא לַחֲשׁוֹב רָעוֹת עַל עַצְמוֹ אֲנִי קוֹרֵאת לָזֶה לְהַבִּיט עַל עַצְמוֹ 'בְּעֵינֵי הַשְּׁכֵנִים' וְלֹא בְּעֵינֵי הָא

 
 
 
נקודת תצפית | מאיה ויינברג

נִדְמֶה שֶׁהַיָּמִים מִתְפַּזְּרִים כְּמוֹ עֲדָשִׁים מִשַּׂקִּית שֶׁנִּקְרְעָה. הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת כְּמוֹ לַהַק יוֹנִים מִּתְרוֹמֵם בְּאִבְחָה אוֹתָהּ הַבֶּהָלָה. בַּסּוֹף אַתְּ אֹסֶף שֶׁל נְסִבּוֹת

 
 
 

תגובות

bottom of page