עודכן: 18 בינו׳
סונטת קיץ / רוני סומק
קַיִץ הוּא הָעִפָּרוֹן
הֲכִי לֹא מְחֻדָּד
בְּקַלְמַר עוֹנוֹת הַשָּׁנָה.
אֲנִי כּוֹתֵב בּוֹ
מִכְתַּב אַהֲבָה
לַתּוֹפֶרֶת שֶׁגָּזְרָה
מֵחֻלְצוֹת הַנָּשִׁים
צַוְּארוֹנִים שֶׁכִּסּוּ עֹרֶף
וּמִשּׁוּלֵי שִׂמְלָתָן
כַּמָּה סֶנְטִימֶטְרִים
שֶׁל חֹרֶף.
גַּם הַשָּׁנָה אוּלַי
יִהְיֶה חַם בַּמְּקוֹמוֹת
הַנְּמוּכִים.
(רוני סומק, מתוך ספרו: "כוח סוס", זמורה-ביתן, 2013)
"אִם הוּא נִרְאֶה טוֹב אָז מַצָּבוֹ טוֹב, נָכוֹן?" אֲנִי מְמַלְמֶלֶת לְעַצְמִי תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאָה בְּכָל בִּרְכוֹת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁשָּׁלַח לִי אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּאַבָּא בְּכָל פַּעַם בַּיּוֹם
הַיוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, גַּם חֲתִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל אֱלוּל הִיא אֱלוּל שָׁלֵם הַכֹּל כָּלוּל בָּהּ גַּם אַתְּ. מָה רָצִית לוֹמַר כְּשֶׁאָמַרְתְּ לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלְּבַד לִהְיוֹת ישראל אלירז, דבר
ובינתיים יחלפו ימים, שמש תזרח ותשקע, ואנו לא נחוש. ובעוד שנה נאמר: "מה, כבר שנה?" ועוד כאלה הבלים. ונצחק בעליצות כאילו הימים עוברים, ולא אנחנו. חנוך לוין, מתאבל ללא קץ ואחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 199
