הַיוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, גַּם
חֲתִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל אֱלוּל
הִיא אֱלוּל שָׁלֵם
הַכֹּל כָּלוּל בָּהּ
גַּם אַתְּ.
מָה רָצִית לוֹמַר
כְּשֶׁאָמַרְתְּ
לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר
מִלְּבַד לִהְיוֹת
ישראל אלירז, דברים דחופים
מבחר שירים 1980-2010, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
"אִם הוּא נִרְאֶה טוֹב אָז מַצָּבוֹ טוֹב, נָכוֹן?" אֲנִי מְמַלְמֶלֶת לְעַצְמִי תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאָה בְּכָל בִּרְכוֹת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁשָּׁלַח לִי אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּאַבָּא בְּכָל פַּעַם בַּיּוֹם
ובינתיים יחלפו ימים, שמש תזרח ותשקע, ואנו לא נחוש. ובעוד שנה נאמר: "מה, כבר שנה?" ועוד כאלה הבלים. ונצחק בעליצות כאילו הימים עוברים, ולא אנחנו. חנוך לוין, מתאבל ללא קץ ואחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 199
עוֹד מְעַט גַּם עַל גַּבֵּךְ יוּטַל יַלְקוּט הַכְּזָבִים הַכְּבֵדִים ( אִישׁ לֹא חָס עַל כִּתְפֵי הַיְּלָדִים). הַמִּסְדְּרוֹנוֹת יִהְיוּ אֲרֻכִּים וּסְבוּכִים וְדַלְתוֹת הַנֶּפֶשׁ יִפָּתְחוּ וְיִסָּג
