עודכן: 18 בינו׳
הברז הדולף | טד קוזר
בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה הַבֶּרֶז הַדּוֹלֵף
סוֹרֵק אֶת דִּמְמַת הַבַּיִת
עִם אִיתוּת הָרָדָאר שֶׁלּוֹ: מִי עֵר?
מִי שׁוֹכֵב שָׁם מְלֵא דְּאָגָה כְּמוֹ
סִיר בַּכִּיּוֹר? הִתְעוֹדֵד,
הִתְעוֹדֵד, הַבֶּרֶז הַקָּטָן קוֹרֵא,
מִישֶׁהוּ יַעֲזֹר לְךָ לַעֲבֹר אֶת חַיֶּיךָ.
מתוך הספר:
שעה אחת של עיר - אנתולוגיה של שירה אמריקאית עכשווית
מאנגלית: רחל גורדין
אבן חושן-הוצאה לאור, 2019
"אִם הוּא נִרְאֶה טוֹב אָז מַצָּבוֹ טוֹב, נָכוֹן?" אֲנִי מְמַלְמֶלֶת לְעַצְמִי תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאָה בְּכָל בִּרְכוֹת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁשָּׁלַח לִי אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּאַבָּא בְּכָל פַּעַם בַּיּוֹם
הַיוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, גַּם חֲתִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל אֱלוּל הִיא אֱלוּל שָׁלֵם הַכֹּל כָּלוּל בָּהּ גַּם אַתְּ. מָה רָצִית לוֹמַר כְּשֶׁאָמַרְתְּ לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלְּבַד לִהְיוֹת ישראל אלירז, דבר
ובינתיים יחלפו ימים, שמש תזרח ותשקע, ואנו לא נחוש. ובעוד שנה נאמר: "מה, כבר שנה?" ועוד כאלה הבלים. ונצחק בעליצות כאילו הימים עוברים, ולא אנחנו. חנוך לוין, מתאבל ללא קץ ואחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 199
