היטהרות | שולה אפרת
עודכן: 18 בינו׳

היטהרות/ שולה אפרת
ושוב הימים באים ומתקצרים
והשנים הולכות ומתארכות,
רק הזמן חומק כַּחול בין האצבעות.
אתה שואל: לאן?
אתה תוהה: לשם מה?
מבקש לגלות סוד האור הגנוז בחילופי העונות.
מעוף החסידות מלוא-שמים
נרות החצב הדולקים עלי–דרך,
וריח גשם ראשון
ברוח הערב הטופחת בחזה קלות,
משילים מעליך
את אחרון
העוונות.
מתוך ספרה: "אחד עם הזמנים", הוצאת גוונים, 2010.