שיר לשבת


אסיף / איתמר פרת

אֱסוֹף אֶת כָּל הַמַּעֲשִֹים, אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת

כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵאת,

אֱסוֹף אֶת הַפְּרִיחָה, אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת

שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת.

אֱסוֹף אֶת כָּל מַרְאוֹת פָּנֶיהָ הַיָּפִים

כְּמוֹ אֶת הַפְּרִי וְאֶת הַבָּר.

הָאֲדָמָה הִיא אֲפוֹרָה מִתַּחַת לַשְּלָפִים

וְאֵין לָהּ עוֹד לָתֵת לְךָ דָּבָר.

וְאֵין יוֹתֵר גִבְעוֹל חוֹלֵם עַל שִׁבָּלְתוֹ

וְאֵין יוֹתֵר נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי,

רַק הַבְטָחַת הָרוּחַ כִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ

עוֹד יְחוֹנֵן אֶת עֲפָרָהּ, בְתוֹם תִשְׁרֵי.