ציץ | תמיר גרינברג
עודכן: 18 בינו׳

ציץ / תמיר גרינברג
כְּשֶׁכָּבַד עָלַי אֶבְלִי מְאֹד, חָטָאתִי לְדַמּוֹת אֶת מַהוּתִי לְשַׂק בָּשָׂר חֲסַר תַּכְלִית, אַךְ אָז, כִּמְעַט מִבְּלִי מֵשִׂים, אֶל מוּל עֵינַי הַנִּדְהָמוֹת, נִדְחַק לוֹ צִיץ יָרֹק אֶל תּוֹךְ נַפְשִׁי, פָּשׁוּט, צָלוּל, וּמִתְעַקֵּשׁ לִנְבֹּט.
מתוך ספרו: "על הנפש הצמאה",
הוצאת עם עובד.