קִנִּים קְטַנִּים בְּצַמָּרוֹת גְּבוֹהוֹת חֲבוּקִים בְּחֵשֶׁק,
פְּעָמִים נַחְלִיאֵלִים,
פְּעָמִים סְתָם יִלְלוֹת תַּנִּים,
אַף פַּעַם לֹא נֶשֶׁר,
וּכְשֶׁבָּאוֹת הַצִּפּוֹרִים מֵאֵירוֹפָּה אֵינֶנִּי יָהִיר,
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּיוֹם בָּהִיר
יֵרְדוּ לִשְׁבֹּר בְּמִצְרַיִם,
אֲנִי פֹּה רַק תַּחֲנַת בֵּינַיִם,
וְרַק זֶה הָאֹשֶׁר.
מתוך: תִּמְבִּיסֶרְת, ציפור מרוקאית
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009, עמוד 94.
בַּחוּרָה בַּת עֶשְׂרִים יוֹשֶׁבֶת וּמְנַגֶּנֶת בְּגִיטָרָה מִתַּחַת לְעֵץ זַיִת גָּדוֹל עַל הַדֶּשֶׁא בְּסַבְיוֹן. חַיָּל בְּמַדִּים יְרֻקִּים וְתִיק גָּדוֹל יוֹרֵד בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס, פּוֹסֵעַ
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַשְׁגִּיחִים, צִפּוֹר עוֹמֶדֶת וּמְרַפְרֶפֶת בִּכְנָפֶיהָ וְהַמַּיִם נוֹגְסִים בְּסַלְעֵי הַכֻּרְכָּר. כְּשֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַשְׁגִּיחִים, מֵי הַנַּחַל נֶעֱלָמִים מִתַּחַת לִפְנֵי
כְּשֶׁתּוֹקֵף אוֹתִי יֵאוּשׁ מִן הָעוֹלָם וְהַקַּל שֶׁבַּקּוֹלוֹת טוֹרֵד אוֹתִי מִמְּנוּחָתִי בַּחֲרָדָה לַעֲתִידִי וְלַעֲתִיד יְלָדַי, אֲנִי קָם וּמְטַיֵּל אֶל הָאֲגַם. וְשָׁם אֲנִי נִשְׁכָּב עַל הַג
