על הסחיטה |לימור ויסברג כספי

בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן דְּבָרִים

אֵינָם בִּמְקוֹמָם

אִיסָאק בָּאבֶּל שֶׁקָּרָאתִי תּוֹךְ

שֶׁדָּחַפְתִּי בְּגָדִים לְתוֹךְ

מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה,

רוֹעֵד עַכְשָׁו עַל הַסְּחִיטָה

חַד־קֶרֶן בְּנוֹף עַרְפִלִּי

מֵהַפָּזֶל חֲמֵשֶׁת־אֲלָפִים

שֶׁכְּבָר מָסַרְתִּי –

מִתַּחַת לַסַּפָּה

הָאֹכֶל שֶׁל הַכֶּלֶב

בַּצַּלַּחַת שֶׁל הֶחָתוּל

גֻּמַּת גּוּפְךָ בַּסָּדִין

תְּלוּיָה עַכְשָׁו

עַל חֶבֶל הַכְּבִיסָה

דְּבָרִים אֵינָם בִּמְקוֹמָם

בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ שָׁתַלְתִּי לִיצִ'י

צָמַח לִיצִ'י

הִנֵּה, בְּכָל זֹאת

מתוך ספרה: מפה לשם כבר נהיה מחר, הוצאת עיתון 77