top of page

סוף כל סוף | מאיה ויינברג

יוֹרֵד הָעֶרֶב

הַבַּיִת מִשְׁתַּתֵּק

רַק מְכוֹנַת הַכֵּלִים

נֶאֱנַחַת תַּחַת הַנֵּטֶל

אֲנָחָה מוֹנוֹטוֹנִית שֶׁאֵינָהּ

קוֹרַעַת לֵב

מָה שֶׁלֹּא הֻחְזַר לִמְקוֹמוֹ

כָּךְ יִשָּׁאֵר

אֲבָל גַּם חֶמְלָה

מִתְרַפֶּקֶת עַל הַכָּתֵף

יוֹם שִׁגְרָתִי

צָחַקְנוּ וְצָעַקְנוּ

נָסַעְנוּ וְחָזַרְנוּ

עָשִׂינוּ וְאַחַר כָּךְ נַחְנוּ

בָּעֶרֶב בָּאוּ לְבַקֵּר

מָה עוֹד אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ

שִׁגְרָה קְטַנָּה מִקֹּטֶן

הַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם

נֵס.                                   




מתוך ספרה: אבן על אבן, הוצאת פרדס, 2024


 
 
 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
עצה | צופיה הרבנד

אוּלַי בִּמְקוֹם לִדְגֹּר עַל הַכְּאֵב, תִּדְגְּרִי עַל הַשִּׂמְחָה? אוּלַי בִּמְקוֹם לִדְבֹּק בְּבֹץ שֶׁל אֵין מוֹצָא, בִּמְקוֹם לְהִתְמַקֵּד בַּסְּדָקִים, תַּפְנִי מַבָּט לַצָּהֹב הַבּוֹקֵעַ, לנוֹצָ

 
 
 
נימוק | צ'סלב מילוש

מפולנית: דוד וינפלד הַמַּאֲרִיךְ יָמִים מְהַרְהֵר עַל עִתִּים, עוֹנוֹת, שֶׁהֵם כֹּה מְרֻבִּים וְשׁוֹנִים בְּכָל פַּעַם. הוּא מְנַסֶּה לְנַחֵשׁ מִי הוּא הָיָה בְּאֵיזֶשֶׁהוּ חֹדֶשׁ וְשָׁנָה, כֵּיצַד הִ

 
 
 
אם | טוביה ריבנר

אִם תְּתָאֵר לְעַצְמְךָ לֹא לִהְיוֹת קַיָּם (אַתָּה מְסֻגָּל? וּבְעֶצֶם, לְשֵׁם מָה?), לֹא לְהַרְגִּישׁ נִרְדָּף, לֹא לְפַחֵד, לֹא לִהְיוֹת גַּלְמוּד, לֹא לָחוּשׁ קִנְאָה, זִכָּרוֹן לֹא לִקְשֹׁר בִּכְ

 
 
 

תגובות


bottom of page