שֶׁיִּרְאֶה בְּעַצְמוֹ אֶסְטוֹנִי - שְׂפַת אִמּוֹ הִיא רוּסִית.
שֶׁיִּרְאֶה בְּעַצְמוֹ רוּסִי - אֵין לוֹ הַמֶּזֶג הַמַּתְאִים.
שֶׁיְּכַנֶּה אֶת עַצְמוֹ אֵרוֹפֵּאִי - זְכוּת יֶתֶר שֶׁל יְחִידֵי סְגֻלָּה.
אֶזְרַח הָעוֹלָם - מֻפְשָׁט מִדַּי.
צָרִיךְ פָּשׁוּט לִהְיוֹת בֶּנֶאדָם.
קוֹלְטִים אֶת זֶה בִּכְלָל?
תרגום מאסטונית: רמי סערי
מתוך: "כובעים וכפפות - אסופת משוררים אסטונים צעירים", כרמל, 2021
"אִם הוּא נִרְאֶה טוֹב אָז מַצָּבוֹ טוֹב, נָכוֹן?" אֲנִי מְמַלְמֶלֶת לְעַצְמִי תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאָה בְּכָל בִּרְכוֹת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁשָּׁלַח לִי אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּאַבָּא בְּכָל פַּעַם בַּיּוֹם
הַיוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, גַּם חֲתִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל אֱלוּל הִיא אֱלוּל שָׁלֵם הַכֹּל כָּלוּל בָּהּ גַּם אַתְּ. מָה רָצִית לוֹמַר כְּשֶׁאָמַרְתְּ לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלְּבַד לִהְיוֹת ישראל אלירז, דבר
ובינתיים יחלפו ימים, שמש תזרח ותשקע, ואנו לא נחוש. ובעוד שנה נאמר: "מה, כבר שנה?" ועוד כאלה הבלים. ונצחק בעליצות כאילו הימים עוברים, ולא אנחנו. חנוך לוין, מתאבל ללא קץ ואחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 199
