top of page

נקודת תצפית | מאיה ויינברג



נִדְמֶה שֶׁהַיָּמִים מִתְפַּזְּרִים

כְּמוֹ עֲדָשִׁים מִשַּׂקִּית שֶׁנִּקְרְעָה.

הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת כְּמוֹ לַהַק יוֹנִים

מִּתְרוֹמֵם בְּאִבְחָה

אוֹתָהּ הַבֶּהָלָה.

בַּסּוֹף אַתְּ אֹסֶף שֶׁל נְסִבּוֹת

וְלִפְעָמִים שׁוּרָה שֶׁהוּצְאַה מְהֶקְשֵרַה.

אֵינֵךְ יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת זֹאת אַחֶרֶת,

עַל הַכֹּל הָיִית חוֹזֶרֶת

חוֹזֶרֶת וּמְשַׁנָּה.




מתוך הספר: "שטחים פתוחים", הוצאת ספרי עתון77, 2015

 
 
 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
תְּחִינָה | מרסלה לונדון 

שֶׁיִּקְרֶה הַיּוֹם דָבָר בִּלְתִּי צָפוּי. אוּלַי יִפְרְחוּ הָעֶצִים בֶּחָצֵר וְיִתְמַלְּאוּ בִּפְרָחִים אֲדֻמִּים, בַּשְׂרָנִיִּים, מְתוּקִים. כְּבָר שְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר. שֶׁיִּהְיֶה הַיּוֹם יוֹם מְ

 
 
 
מכתב לילד | זלדה

פְּעָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהַחֵטְא הַנּוֹרָא וְהָאָפֵל בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם הוּא לַחֲשׁוֹב רָעוֹת עַל עַצְמוֹ אֲנִי קוֹרֵאת לָזֶה לְהַבִּיט עַל עַצְמוֹ 'בְּעֵינֵי הַשְּׁכֵנִים' וְלֹא בְּעֵינֵי הָא

 
 
 
עצה | צופיה הרבנד

אוּלַי בִּמְקוֹם לִדְגֹּר עַל הַכְּאֵב, תִּדְגְּרִי עַל הַשִּׂמְחָה? אוּלַי בִּמְקוֹם לִדְבֹּק בְּבֹץ שֶׁל אֵין מוֹצָא, בִּמְקוֹם לְהִתְמַקֵּד בַּסְּדָקִים, תַּפְנִי מַבָּט לַצָּהֹב הַבּוֹקֵעַ, לנוֹצָ

 
 
 

תגובות


bottom of page