ניו יורק / יצחק גוילי
בַּקָּפֶה הַקָּטָן שֶׁלָּנוּ כְּבָר מַתְחִיל הַלַּיְלָה, וְקַר, וְאַתְּ אִתִּי בְּכוֹבַע צֶמֶר כָּתֹם. דילן בָּרֶקַע מִתְפַּיֵּט עַל לוּאִיז וְעַל יוֹהָנָה, אַתְּ יָפָה וּמְחַיֶּכֶת אֵלַי מֵעַל כּוֹס קָפֶה, וַאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לָרֶגַע הַזֶּה כְּבָר עַכְשָׁו עוֹד בְּעָבְרוֹ עַל פָּנֵינוּ.
מתוך ספרו: "חלון אל הבהיר", הוצאת עמדה, 2022.
בַּחוּרָה בַּת עֶשְׂרִים יוֹשֶׁבֶת וּמְנַגֶּנֶת בְּגִיטָרָה מִתַּחַת לְעֵץ זַיִת גָּדוֹל עַל הַדֶּשֶׁא בְּסַבְיוֹן. חַיָּל בְּמַדִּים יְרֻקִּים וְתִיק גָּדוֹל יוֹרֵד בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס, פּוֹסֵעַ
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַשְׁגִּיחִים, צִפּוֹר עוֹמֶדֶת וּמְרַפְרֶפֶת בִּכְנָפֶיהָ וְהַמַּיִם נוֹגְסִים בְּסַלְעֵי הַכֻּרְכָּר. כְּשֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַשְׁגִּיחִים, מֵי הַנַּחַל נֶעֱלָמִים מִתַּחַת לִפְנֵי
כְּשֶׁתּוֹקֵף אוֹתִי יֵאוּשׁ מִן הָעוֹלָם וְהַקַּל שֶׁבַּקּוֹלוֹת טוֹרֵד אוֹתִי מִמְּנוּחָתִי בַּחֲרָדָה לַעֲתִידִי וְלַעֲתִיד יְלָדַי, אֲנִי קָם וּמְטַיֵּל אֶל הָאֲגַם. וְשָׁם אֲנִי נִשְׁכָּב עַל הַג
