פְּעָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת
שֶׁהַחֵטְא הַנּוֹרָא וְהָאָפֵל בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם
הוּא לַחֲשׁוֹב רָעוֹת עַל עַצְמוֹ
אֲנִי קוֹרֵאת לָזֶה
לְהַבִּיט עַל עַצְמוֹ 'בְּעֵינֵי הַשְּׁכֵנִים'
וְלֹא בְּעֵינֵי הָאֵין סוֹף
הַחַיִּים יְכוֹלִים לִהְיוֹת
וּצְרִיכִים לִהְיוֹת
יְקָרִים וּמְפוֹאׇרִים
מתוך מכתב לילד דוד צבי הילמן
שהתגלה בשנת 2015 ( נכתב בשנות השלושים של המאה שעברה ).
"אִם הוּא נִרְאֶה טוֹב אָז מַצָּבוֹ טוֹב, נָכוֹן?" אֲנִי מְמַלְמֶלֶת לְעַצְמִי תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאָה בְּכָל בִּרְכוֹת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁשָּׁלַח לִי אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּאַבָּא בְּכָל פַּעַם בַּיּוֹם
הַיוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, גַּם חֲתִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל אֱלוּל הִיא אֱלוּל שָׁלֵם הַכֹּל כָּלוּל בָּהּ גַּם אַתְּ. מָה רָצִית לוֹמַר כְּשֶׁאָמַרְתְּ לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלְּבַד לִהְיוֹת ישראל אלירז, דבר
ובינתיים יחלפו ימים, שמש תזרח ותשקע, ואנו לא נחוש. ובעוד שנה נאמר: "מה, כבר שנה?" ועוד כאלה הבלים. ונצחק בעליצות כאילו הימים עוברים, ולא אנחנו. חנוך לוין, מתאבל ללא קץ ואחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 199
