לא ברעש I שרה גבאי

הָאֲדָמָה רָעֲדָה בִּמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים וְהִזְכִּירָה –

אֲנַחְנוּ חַיִּים עַל שֶׁבֶר.

הִבְטַחְנוּ שֶׁלֹּא יָבוֹא שֵׁנִית מַבּוּל לְהַשְׁחִית אֶת הַבַּיִת,

הַקֶּשֶׁת הֵעִידָה כַּמָּה בִּקַּשְׁנוּ לְהַאֲמִין 

שֶׁכָּל הָאוֹר הַצִּבְעוֹנִי הַזֶּה יַצִּיב –

לֹא יָדַעְנוּ

שֶׁהַשְּׁאוֹל נִכְלָא בְּעֹמֶק הַבֶּטֶן הָרַכָּה, 

מַמְתִּין לִסְדֹּק אֶת הַקְּרוּם הַדַּק

הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל רְחוֹב בְּלִי מוֹצָא

אֲבָל אַחֲרָיו הַוָּאדִי, 

כְּשֶׁהַדֶּרֶךְ הַסְּלוּלָה נִגְמֶרֶת 

טֶבַע מְשֻׁגָּע יָכוֹל לְהִתְנוֹעֵעַ, שׁוּב וָשׁוּב לִצְמֹחַ

רַק בִּגְלַל שֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ. 

מתוך: שרה גבאי, לוויתנים, הוצאת לוקוס, 2024