התמוטטות | חן אליה
הַסְּעָרָה הִכְרִיעָה אֶת הָעֵצִים.
גְּזָעִים כַּבִּירִים קָרְסוּ.
נִגְדְּעוּ.
אֲפִלּוּ הָאַלּוֹן
בְּחֻרְשַׁת טַל
נָפַל.
הָעוֹלָם מִשְׁתַּגֵּעַ.
גַּם אֲנִי.
מתוך ספרה: ובלילות דיבר בי בית, ספרי עתון77, 2022, עמוד 18.
top of page
מבצע מינויים לפסח!
לזמן מוגבל עד 5.4.23
מינוי זהב- קוד קופון gold
מינוי פלטינה - קוד קופון Plat
פוסטים אחרונים
הצג הכול"אִם הוּא נִרְאֶה טוֹב אָז מַצָּבוֹ טוֹב, נָכוֹן?" אֲנִי מְמַלְמֶלֶת לְעַצְמִי תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאָה בְּכָל בִּרְכוֹת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁשָּׁלַח לִי אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּאַבָּא בְּכָל פַּעַם בַּיּוֹם
הַיוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, גַּם חֲתִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל אֱלוּל הִיא אֱלוּל שָׁלֵם הַכֹּל כָּלוּל בָּהּ גַּם אַתְּ. מָה רָצִית לוֹמַר כְּשֶׁאָמַרְתְּ לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלְּבַד לִהְיוֹת ישראל אלירז, דבר
ובינתיים יחלפו ימים, שמש תזרח ותשקע, ואנו לא נחוש. ובעוד שנה נאמר: "מה, כבר שנה?" ועוד כאלה הבלים. ונצחק בעליצות כאילו הימים עוברים, ולא אנחנו. חנוך לוין, מתאבל ללא קץ ואחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 199
bottom of page