הוּא נָתַן מָה שֶׁתָּמִיד נָתַן
אֲבָל עַכְשָׁו הָרֶגֶל שֶׁלּוֹ
גְּדוֹלָה וַחֲלָקָה
כִּי הוּא מוֹרִיד שֵׂעָר בְּלֵיְזֶר.
הוּא הוֹמוֹ, אֲנִי אִמָּא שֶׁלּוֹ,
וַאֲנִי לֹא יְשֵׁנָה בַּלַּיְלָה
מֵרֹב אַהֲבָה
מתוך: "הו! - כתב עת לספרות" בעריכת דורי מנור, גיליון 8 הוצאת אחוזת בית, 2012.
שבת שלום!
"אִם הוּא נִרְאֶה טוֹב אָז מַצָּבוֹ טוֹב, נָכוֹן?" אֲנִי מְמַלְמֶלֶת לְעַצְמִי תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאָה בְּכָל בִּרְכוֹת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁשָּׁלַח לִי אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּאַבָּא בְּכָל פַּעַם בַּיּוֹם
הַיוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, גַּם חֲתִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל אֱלוּל הִיא אֱלוּל שָׁלֵם הַכֹּל כָּלוּל בָּהּ גַּם אַתְּ. מָה רָצִית לוֹמַר כְּשֶׁאָמַרְתְּ לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלְּבַד לִהְיוֹת ישראל אלירז, דבר
ובינתיים יחלפו ימים, שמש תזרח ותשקע, ואנו לא נחוש. ובעוד שנה נאמר: "מה, כבר שנה?" ועוד כאלה הבלים. ונצחק בעליצות כאילו הימים עוברים, ולא אנחנו. חנוך לוין, מתאבל ללא קץ ואחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 199
