המשורר ואשתו | שי דותן

מֵהַבֹּקֶר הִיא צִפּוֹר

מִתְרוֹצֶצֶת מֵחֶדֶר לְחֶדֶר

מִיֶּלֶד לְיֶלֶד

מְלַקֶּטֶת בְּגָדִים קָרִים מֵהָרִצְפָּה

מַעֲמִידָה סִיר עַל הַגָּז

מְנַקֶּרֶת

פִּלְפֵּל אָדֹם.

וְהַמְּנֻוָּל הַזֶּה

יוֹשֵׁב עַל שִׁיר חָדָשׁ,

מִתְפַּטֵּם בּוֹ,

כִּבְתוֹלַעַת שְׁמַנְמַנָּה.

מתוך: שי דותן, בוקר, הוצאת קשב לשירה, 2014, עמוד 69

פוסטים אחרונים

אֶפְשָׁר בְּכַמָּה מִלִּים אֲבָל כִּכְלָל הַחַיִּים לֹא מִסְתַּכְּמִים לְסַכֵּם אֶת הַחַיִּים זֶה כְּמוֹ לְסַכֵּם יָם גַּל אִי אֶפְשָׁר...

בְּכ"ט בְּנוֹבֶמְבֶּר אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע בִּעְבְּעוּ מַיִם בַּקֻּמְקוּם. מֵהָרַדְיוֹ שֶׁל הַשְּׁכֵנִים...

כִּתְבִי שִׁיר קָצָר לְיוֹם הַשּׁוֹאָה שִׁיר יְדִידוּתִי, לֹא מַפְחִיד, לא מַרְגִּיז, לֹא גָּבוֹהַּ מִדַּי, לֹא נָמוּךְ מִדַּי, שִׁיר...