top of page

המשורר ואשתו | שי דותן

מֵהַבֹּקֶר הִיא צִפּוֹר

מִתְרוֹצֶצֶת מֵחֶדֶר לְחֶדֶר

מִיֶּלֶד לְיֶלֶד

מְלַקֶּטֶת בְּגָדִים קָרִים מֵהָרִצְפָּה

מַעֲמִידָה סִיר עַל הַגָּז

מְנַקֶּרֶת

פִּלְפֵּל אָדֹם.


וְהַמְּנֻוָּל הַזֶּה

יוֹשֵׁב עַל שִׁיר חָדָשׁ,

מִתְפַּטֵּם בּוֹ,

כִּבְתוֹלַעַת שְׁמַנְמַנָּה.


מתוך: שי דותן, בוקר, הוצאת קשב לשירה, 2014, עמוד 69

 
 
 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
עצה | צופיה הרבנד

אוּלַי בִּמְקוֹם לִדְגֹּר עַל הַכְּאֵב, תִּדְגְּרִי עַל הַשִּׂמְחָה? אוּלַי בִּמְקוֹם לִדְבֹּק בְּבֹץ שֶׁל אֵין מוֹצָא, בִּמְקוֹם לְהִתְמַקֵּד בַּסְּדָקִים, תַּפְנִי מַבָּט לַצָּהֹב הַבּוֹקֵעַ, לנוֹצָ

 
 
 
נימוק | צ'סלב מילוש

מפולנית: דוד וינפלד הַמַּאֲרִיךְ יָמִים מְהַרְהֵר עַל עִתִּים, עוֹנוֹת, שֶׁהֵם כֹּה מְרֻבִּים וְשׁוֹנִים בְּכָל פַּעַם. הוּא מְנַסֶּה לְנַחֵשׁ מִי הוּא הָיָה בְּאֵיזֶשֶׁהוּ חֹדֶשׁ וְשָׁנָה, כֵּיצַד הִ

 
 
 
אם | טוביה ריבנר

אִם תְּתָאֵר לְעַצְמְךָ לֹא לִהְיוֹת קַיָּם (אַתָּה מְסֻגָּל? וּבְעֶצֶם, לְשֵׁם מָה?), לֹא לְהַרְגִּישׁ נִרְדָּף, לֹא לְפַחֵד, לֹא לִהְיוֹת גַּלְמוּד, לֹא לָחוּשׁ קִנְאָה, זִכָּרוֹן לֹא לִקְשֹׁר בִּכְ

 
 
 

תגובות

bottom of page