top of page

הוראות לשעת חירום | מאיה ויינברג

שִׂימִי עַל הַגּוּף שִׂמְלָה

אִסְפִי אֶת הַשֵּׂעָר וּצְאִי

אֶל תְּהוֹם הָרְחוֹב כִּי שָׁם חַיִּים.

דַּבְּרִי בְּקוֹל, כְּדֵי לִהְיוֹת קַיֶּמֶת

אוֹ לְכִי אֶל מָקוֹם אַחֵר וְאָז חִזְרִי.

הַעֲמִידִי פָּנִים שֶׁמַּשֶּׁהוּ חָשׁוּב, כָּךְ עוֹשִׂים כֻּלָּם

הַיְּלָדִים, הַחֲדָשׁוֹת, הַחֶשְׁבּוֹנוֹת

הֵיי טְרוּדָה בִּקְטַנּוֹת

שְׁעוֹנִים וְהַסָּחוֹת דַּעַת

יַעֲבִירוּ אוֹתָךְ בְּשָׁלוֹם

אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי.

 

 

מתוך ספרה: שטחים פתוחים, הוצאת ספרי עיתון 77, 2015

 

 
 
 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
תְּחִינָה | מרסלה לונדון 

שֶׁיִּקְרֶה הַיּוֹם דָבָר בִּלְתִּי צָפוּי. אוּלַי יִפְרְחוּ הָעֶצִים בֶּחָצֵר וְיִתְמַלְּאוּ בִּפְרָחִים אֲדֻמִּים, בַּשְׂרָנִיִּים, מְתוּקִים. כְּבָר שְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר. שֶׁיִּהְיֶה הַיּוֹם יוֹם מְ

 
 
 
מכתב לילד | זלדה

פְּעָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהַחֵטְא הַנּוֹרָא וְהָאָפֵל בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם הוּא לַחֲשׁוֹב רָעוֹת עַל עַצְמוֹ אֲנִי קוֹרֵאת לָזֶה לְהַבִּיט עַל עַצְמוֹ 'בְּעֵינֵי הַשְּׁכֵנִים' וְלֹא בְּעֵינֵי הָא

 
 
 
נקודת תצפית | מאיה ויינברג

נִדְמֶה שֶׁהַיָּמִים מִתְפַּזְּרִים כְּמוֹ עֲדָשִׁים מִשַּׂקִּית שֶׁנִּקְרְעָה. הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת כְּמוֹ לַהַק יוֹנִים מִּתְרוֹמֵם בְּאִבְחָה אוֹתָהּ הַבֶּהָלָה. בַּסּוֹף אַתְּ אֹסֶף שֶׁל נְסִבּוֹת

 
 
 

תגובות


bottom of page