הגדולה באהבות/ אנה סווירשצ'ינסקה
הִיא בַּת שִׁשִּׁים. הִיא חוֹוָה
אֶת הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל חַיֶּיהָ.
הִיא מְהַלֶּכֶת עִם אֲהוּבָהּ יָד בְּיָד,
הָרוּחַ פּוֹרַעַת אֶת שְׂעַר הַשֵּׂיבָה שֶׁלָּהֶם.
אֲהוּבָה אוֹמֵר:
- הַשְׁעָרוֹת שֶׁלָּךְ פְּנִינִים.
יְלָדֶיהָ אוֹמְרִים:
- זְקֵנָה מְטֹרֶפֶת.
תרגום: דוד וינפלד.
מתוך: מאושרת כמו זנב של כלב, אבן חושן-הוצאה לאור, 2019.
"אִם הוּא נִרְאֶה טוֹב אָז מַצָּבוֹ טוֹב, נָכוֹן?" אֲנִי מְמַלְמֶלֶת לְעַצְמִי תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאָה בְּכָל בִּרְכוֹת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁשָּׁלַח לִי אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּאַבָּא בְּכָל פַּעַם בַּיּוֹם
הַיוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, גַּם חֲתִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל אֱלוּל הִיא אֱלוּל שָׁלֵם הַכֹּל כָּלוּל בָּהּ גַּם אַתְּ. מָה רָצִית לוֹמַר כְּשֶׁאָמַרְתְּ לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלְּבַד לִהְיוֹת ישראל אלירז, דבר
ובינתיים יחלפו ימים, שמש תזרח ותשקע, ואנו לא נחוש. ובעוד שנה נאמר: "מה, כבר שנה?" ועוד כאלה הבלים. ונצחק בעליצות כאילו הימים עוברים, ולא אנחנו. חנוך לוין, מתאבל ללא קץ ואחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 199
