דקה דומיה | יהונתן גפן

כָּל עֶרֶב, לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה,

בְּלִבִּי, בֵּין עֲצֵי-הָאֹרֶן,

הַדֶּגֶל שֶׁלִּי יוֹרֵד

וְעוֹצֵר בַּחֲצִי הַתֹּרֶן.

דַּקָּה דּוּמִיָּה לְמִלִּים

שֶׁנָּבְלוּ בְּלִי שֶׁנַּרְגִּישׁ,

וְדַקָּה דּוּמִיָּה לִכְלָבִים

שֶׁלֹּא נִזְהֲרוּ עַל הַכְּבִישׁ.

לְזֵכֶר אָבִי הָאֻמְלָל

שֶׁמַּפְרִיעַ אֶצְלִי בַּחֲלוֹם,

לְזֵכֶר סְפִינוֹת הֶחָלָל

שֶׁלֹּא נָחֲתוּ בְּשָׁלוֹם.

לְזֵכֶר מִלְיוֹן אַגָּדוֹת

שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁהֵן בֶּאֱמֶת,

וְזֵכֶר סָבִי שֶׁהִשְׁאִיר בִּי

אֶת חִיּוּכוֹ הַמֵּת.

דַּקָּה דּוּמִיָּה וְקָרָה

לְזֵכֶר כָּל מָה שֶׁחוֹלֵף,

תַּקְשִׁיבוּ עַכְשָׁו לַצְּפִירָה

שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ הַלֵּב.

מתוך הספר: "בעיקר שירי אהבה", הוצאת א.ל. הוצאה מיוחדת, 1983