בשערי בית הספר | אלי אליהו

עוֹד מְעַט גַּם עַל גַּבֵּךְ יוּטַל יַלְקוּט הַכְּזָבִים

הַכְּבֵדִים ( אִישׁ לֹא חָס עַל כִּתְפֵי הַיְּלָדִים).

הַמִּסְדְּרוֹנוֹת יִהְיוּ אֲרֻכִּים וּסְבוּכִים וְדַלְתוֹת

הַנֶּפֶשׁ יִפָּתְחוּ וְיִסָּגְרוּ בְּלִי הֶרֶף. מַבְּטֵי הַמּוֹרִים

יְלַמְּדוּ אוֹתָךְ כִּי הֵם רוֹאִים בָּךְ אֶת יַלְדוּתָם

שֶׁנִּמְחֲקָה מִכָּל הַסְּפָרִים. הַדְּבָרִים הַנְּכוֹנִים

לְעוֹלָם לֹא יִכָּתְבוּ על הַלּוּחַ ( מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת

יִסְתַּחְרֵר הָעוֹלָם כְּעָלֶה בָּרוּחַ). הַחוֹלְמִים תָּמִיד

יֵשְׁבוּ בַּסַּפְסָלִים הָאַחֲרוֹנִים. בַּהַפְסָקוֹת תְּגַלִּי

שֶׁהַחַיִּים הֵם נֻסְחָה עִם הַרְבֵּה נֶעֱלָמִים.

איגרת אל הילדים, עם עובד/שירה, עמ 16, 2018.