בבית | אורית קלופשטוק

לִפְעָמִים בָּרַחְתִּי מֵהַמִּשְׂרָד אֶל הַהוֹרִים.

הָיִיתִי צְרִיכָה לִרְאוֹת

שֶׁהַכֻּרְסָה שֶׁל אַבָּא עוֹמֶדֶת בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם,

שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן בַּמִּטְבָּח קַעֲרַת הַפֵּרוֹת.

אַל תִּקְּחִי אֶת הָעֲבוֹדָה הַבַּיְתָה, חָזְרוּ וְאָמְרוּ לִי,

אֲבָל כְּשֶׁעָטַפְתִּי אֶת יַלְדִּי הָרָחוּץ

בְּמַגֶּבֶת גְּדוֹלָה וְחַמָּה, הָיִיתִי עוֹטֶפֶת אִתּוֹ

אֶת כָּל הַיְּלָדִים בָּעוֹלָם.

מתוך ספרה: לא יכולתי לרשום את זה בתיק – שירים מפנקסה של עובדת סוציאלית,

הוצאת פרדס, 2020, עמוד 44.