אֵין זְמַן | בילי קולינס

בְּחָפְזַת בֹּקֶר יוֹם הַחֹל הַזֶּה,

אֲנִי צוֹפֵר כְּשֶׁאֲנִי חוֹלֵף בִּמְהִירוּת עַל פְּנֵי בֵּית הֶעָלְמִין

בּוֹ קְבוּרִים הוֹרַי

זֶה בְּצַד זוֹ מִתַּחַת לְלוּחַ גְּרָנִיט חָלָק.

אַחַר כָּךְ, בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם, אֲנִי חוֹשֵׁב עָלָיו מִתְרוֹמֵם

לִנְעֹץ בִּי אוֹתוֹ מַבָּט

שֶׁל מֹרַת-רוּחַ יַדְעָנִית

בְּעוֹד אִמִּי אוֹמֶרֶת לוֹ בִּמְנוּחָה לְחְזֹר וְלִשְׁכַּב.

מתוך: בילי קולינס, חוצה ברגל את האטלנטי, תרגום:מכבית מלכין ויואב ורדי, הוצאת כרמל, 2008