אַל תָּבוֹא אֵלַי עִם כָּל הָאֱמֶת.
אַל תָּבִיא לִי אֶת כָּל הַיָּם כְּשֶׁאֲנִי צָמֵא.
אַל תָּבִיא לִי אֶת כָּל הַשָּׁמַיִם כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ קְצָת אוֹר.
בּוֹא עִם שֶׁמֶץ, נִיצוֹץ, טִפָּה שֶׁל טַל,
כְּשֵׁם שֶׁצִּפּוֹרִים נוֹטְלוֹת אִתָּן רַק אֲגָלִים
מִן הַטְּבִילָה בַּמַּיִם
וְהָרוּחַ רַק גַּרְגֵּר שֶׁל מֶלַח.
מנורווגית: סבינה מסג וחנה־מאי סבנדל
"הנהר שמעבר לפיורד", הוצאת ספרים כרמל, 2017.
"אִם הוּא נִרְאֶה טוֹב אָז מַצָּבוֹ טוֹב, נָכוֹן?" אֲנִי מְמַלְמֶלֶת לְעַצְמִי תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאָה בְּכָל בִּרְכוֹת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁשָּׁלַח לִי אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּאַבָּא בְּכָל פַּעַם בַּיּוֹם
הַיוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, גַּם חֲתִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל אֱלוּל הִיא אֱלוּל שָׁלֵם הַכֹּל כָּלוּל בָּהּ גַּם אַתְּ. מָה רָצִית לוֹמַר כְּשֶׁאָמַרְתְּ לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלְּבַד לִהְיוֹת ישראל אלירז, דבר
ובינתיים יחלפו ימים, שמש תזרח ותשקע, ואנו לא נחוש. ובעוד שנה נאמר: "מה, כבר שנה?" ועוד כאלה הבלים. ונצחק בעליצות כאילו הימים עוברים, ולא אנחנו. חנוך לוין, מתאבל ללא קץ ואחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 199
